Rosh Hashanah 10

Kapitel 10

א כפסח דמו קמ"ל

1 Man könnte nämlich glauben, jene gleichen dem Pesaḥopfer, da sie vom Pesaḥopfer herrühren, so lehrt er uns.

ב מנהני מילי דתנו רבנן (דברים כג, כב) כי תדור נדר אין לי אלא נדר נדבה מנין

2 Woher dies? – Die Rabbanan lehrten: Wenn du ein Gelübde tust; ich weiß dies vom Gelobten, woher dies vom Gespendeten?

ג נאמר כאן נדר ונאמר להלן (ויקרא ז, טז) אם נדר או נדבה מה להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו

3 Hier heißt es Gelübde und dortheißt es ein Gelübde oder eine freiwillige Gabe; wie dort das Gespendete dazu gehört, ebenso gehört auch hier das Gespendete dazu.

ד (דברים כג, כב) לה אלהיך אלו הדמין הערכין והחרמין וההקדשות (דברים כג, כב) לא תאחר לשלמו הוא ולא חילופיו (דברים כג, כב) כי דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים

4 Dem Herrn, deinem Gott, das sind Kaufwert, Schätzgelübde, Gebanntes und Geweihtes. Versäume nicht, es einzulösen, es selbst, nicht aber seinen Ersatz; denn fordern wir es, das sind Sündopfer, Schuldopfer, Brandopfer und Heilsopfer;

ה (דברים כג, כב) ה' אלהיך אלו צדקות ומעשרות ובכור (דברים כג, כב) מעמך זה לקט שכחה ופאה (דברים כג, כב) והיה בך חטא ולא בקרבנך חטא

5 der Herr, dein Gott, das sind Almosen, Zehnt und Erstgeburt; von dir, das sind Nachlese, Vergessenes und Eckenlaß; und es könnte an dir eine Sünde haften, nicht aber eine Sünde an deinem Opfer.

ו אמר מר לא תאחר לשלמו הוא ולא חילופיו חילופי מאי אי חילופי עולה ושלמים מקרב קרבי

6 Der Meister sagte: Versäume nicht, es einzulösen, es selbst, nicht aber seinen Ersatz. Welchen Ersatz: wenn den Ersatz des Brandopfers und des Heilsopfers, so werden sie ja dargebracht,

ז אי חילופי חטאת למיתה אזלא אלא מאי חילופיו חילופי תודה

7 und wenn den Ersatz des Sündopfers, so ist es ja verenden zu lassen!? – Vielmehr, unter ‘Ersatz’ ist der Ersatz des Dankopfers zu verstehen.

ח דתני רבי חייא תודה שנתערבה בתמורתה ומתה אחת מהן חברתה אין לה תקנה

8 R. Ḥija lehrte nämlich: Wenn das originäre Dankopfer mit Eingetauschtem desselben verwechselt worden und eines von beiden verendet ist, so gibt es für das andere kein Mittel mehr;

ט היכי ליעביד ליקרבה וליקריב לחם בהדה דלמא תמורה היא ליקרבה בלא לחם דלמא תודה היא

9 wie sollte man verfahren: bringt man es mit dem [dazu erforderlichen] Brote dar, so kann es ja das Eingetauschte sein, und bringt man es ohne Brot dar, so kann es ja das [originäre] Dankopfer sein. –

י והא כיון דלאו בת הקרבה היא קרא למעוטי למה לי

10 Wozu braucht die Schrift, wenn es nicht darzubringen ist, es auszuschließen!?

יא אמר רב ששת לעולם למעוטי חילופי עולה ושלמים והכא במאי עסקינן כגון שעברו עליו שני רגלים והומם וחיללו על אחר ועבר עליו רגל אחד סלקא דעתך אמינא הואיל ומכח קמא קאתי כמאן דעברו עליו ג' רגלים דמי קמ"ל

11 R. Šešeth erwiderte: Tatsächlich den Ersatz des Brandopfers und des Heilsopfers, nur handelt es sich hier um den Fall, wenn, nachdem zwei Feste verstrichen sind, das originäre einen Fehler bekommen und man es auf ein anderes eingetauscht hat, und dann wiederum ein Fest verstrichen ist. Man könnte glauben, da es das erste ersetzt, sei es ebenso, als wären drei Feste verstrichen, so lehrt er uns. –

יב ולרבי מאיר דאמר כיון שעבר עליו רגל א' עובר בבל תאחר מאי איכא למימר אמר רבא הכא במאי עסקינן כגון שהומם בתוך הרגל וחיללו ועבר עליו הרגל סלקא דעתך אמינא הואיל ומכח קמא קאתי כמאן דעבר עליה כוליה רגל דמי קמ"ל

12 Wie ist es aber nach R. Meír zu erklären, welcher sagt, man habe das Verbot des Versäumens übertreten, auch wenn nur ein Fest verstrichen ist!? Raba erwiderte: Hier handelt es sich um den Fall, wenn es während des Festes einen Fehler bekommen und man es umgetauscht hat, und das Fest verstrichen ist. Man könnte glauben, da es das erste ersetzt, sei es ebenso, als wäre das ganze Fest verstrichen, so lehrt er uns.

יג והיה בך חטא ולא בקרבנך חטא והא מהכא נפקא מדאחרים נפקא דתניא אחרים אומרים יכול יהא בכור שעברה שנתו כפסולי המוקדשין ויפסל

13 «Und es könnte an dir eine Sünde haften, nicht aber eine Sünde an deinem Opfer.» Braucht dies denn hieraus entnommen zu werden, dies geht ja aus [einer Lehre] der Anderen hervor!? Es wird nämlich gelehrt: Andere sagen, man könnte glauben, die Erstgeburt gleiche, wenn ein Jahr verstrichen ist, untauglich gewordenen Opfern und sei untauglich,

יד תלמוד לומר (דברים יד, כג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך מקיש בכור למעשר מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה אף בכור אינו נפסל משנה לחברתה

14 so heißt es: du sollst vor dem Herrn, deinem Gotte, den Zehnten deines Getreides, Mostes und Öls und die Erstgeborenen deiner Rinder und Schafe verzehren; das Erstgeborene gleicht dem Zehnten: wie der Zehnt von einem Jahre zum anderen nicht untauglich wird, ebenso wird die Erstgeburt von einem Jahre zum anderen nicht untauglich. –

טו איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי בכור דלאו בר הרצאה הוא אבל קדשים דבני הרצאה נינהו אימא לא לירצו קא משמע לן

15 Dies ist nötig; man könnte glauben, dies gelte nur von der Erstgeburt, die nicht wohlgefällig zu machen braucht, Opfer aber, die wohlgefällig zu machen haben, machen nicht wohlgefällig, so lehrt er uns. –

טז ואכתי

16 Aber dies ist ja

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel